אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני תביעה על סך 3,481 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, לטענתה, עקב תאונה מיום 28.3.11.

אין חולק כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבעת נסע אחורנית ופגע ברכב התובעת שעמד מאחוריו.

הצדדים חלוקים באשר לקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים בתביעה לבין התאונה ובאשר להוכחתם של אלה.

1.נהגת התובעת הצהירה כי רכב התובעת נפגע בחזיתו, כי לוחית הרישוי של הרכב השתפשפה ואף נגרמו שפשופי צבע. הנהגת הצהירה כי אותה עת נהגה ברכב באופן קבוע, למעט נסיעות קצרות שבוצעו על ידי אחרים. משנשאלה האם בשיחה עם נציג משרד הביטחון טענה כי הנזקים הנוספים בקידמת הרכב נגרמו בתאונה אחרת, השיבה כי הדבר לא זכור לה. הנהגת הסבירה כי הרכב נבדק על ידי שמאי ותוקן בחלוף שלושה חודשים ממועד התאונה, מאחר שלא נגרם לו נזק שהוביל להשבתתו.

2.הנהג מטעם הנתבעת הצהיר כי לאחר התאונה הבחין כי לרכב התובעת נגרם נזק בלוחית הרישוי בלבד, כאשר הוא בתחילה לא הבין כי למעשה התרחשה תאונה, ומדובר היה "במגע" בין הרכבים אותו הוא כלל לא הרגיש.

3.ב"כ התובעת טענה כי בהינתן הנזק ללוחית הרישוי ממילא ניזוק חלקו הקידמי של הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי, אשר לא נחקר על חוות דעתו.

4.ב"כ הנתבעת טען כי גם הנהגת הצהירה כי הנזק נגרם בלוחית הרישוי, כאשר חוות דעת השמאי מטעם התובעת מתייחסת לנזק במוקד ימני קדמי. הנהגת אישרה כי התנהלה עמה שיחה מטעם הנתבעת ולא שללה בוודאות כי טענה אותה עת כי הנזק בצד הימני קידמי נגרם במסגרת תאונה קודמת.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

בטופס ההודעה על מקרה הביטוח מטעם הנהגת, ת/1, צוין מפורשות כי הרכב ניזוק בחלקו הקידמי, כי לוחית הרישוי הקידמית שבורה חלקית וכן נגרמו קילופי צבע. היינו, הטענה בדבר קילופי צבע ונזק בחלק הקידמי של הרכב, לבד מהפגיעה בלוחית הרישוי, הועלתה כבר במועד מתן ההודעה על מקרה הביטוח. על כך גם הצהירה הנהגת בפני (ראה שורות 10, 11 בעמוד 5 לפרוטוקול).

אכן נהג הנתבעת הצהיר כי הנזק נגרם ללוחית הרישוי בלבד וכך אף דווח בהודעה אודות התאונה, נ/1, אך הטענה בדבר קילופי הצבע, כאמור, הועלתה כבר בטופס ההודעה של הנהגת, ואין זה בלתי נמנע כי הנהגים עצמם התייחסו לפגיעה בלוחית הרישוי, אך בבדיקת השמאי מטעם התובעת אובחנו אף הנזקים הנלווים, כמתואר בחוות הדעת.

אמנם חוות הדעת ניתנה בחלוף כשלושה חודשים ממועד התאונה, אך הינה מתייחסת לצבע כיסוי חיצוני של מגן קידמי, החלפת פס קישוט מגן קידמי והחלפת סורג פגוש.

השמאי מטעם התובעת לא נתבקש להחקר על ידי הנתבעת ואף לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת.

6.באשר לטענת הנתבעת כי בשיחה עם הנהגת ציינה זו האחרונה כי לרכב ארעה תאונה קודמת, הרי לא הובאה עדות ישירה באשר לאותה שיחה וממילא אף לא הוצגה אותה "תרשומת" שנטען כי שנערכה בגין אותה שיחה, בהעדר העד אשר ערך אותה. הנהגת אומנם לא זכרה מפורשות לומר האם הדברים נאמרו, אך התרשמתי שהצהרה זו ניתנה לאור חלוף הזמן ממועד התאונה ותוך שביקשה הנהגת לדייק בדבריה. הנהגת הצהירה כי לא זכור לה כי התרחשה תאונה נוספת מספר ימים קודם לתאונה דנן.

נוכח הצהרתה זו של הנהגת ובהעדר עדות לעניין זה מטעם הנתבעת, וכאשר על התובעת מוטל הנטל להוכחת תביעתה על פי מאזן ההסתברויות, סבורה אני כי לאור האמור בטופס ההודעה ת/1, חוות דעת השמאי והצהרת הנהגת, עמדה התובעת בנטל המוטל עליה אף להוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנתבעים לתאונה ולהוכחת היקף הנזקים. יצוין כי הנהגת נתנה הסבר סביר באשר לחלוף הזמן ממועד התאונה ועד לתיקון הרכב.

7.אשר על כן, אני מוצאת לקבל את התביעה בחלקה. בהעדר הוכחה, לא מצאתי מקום לחייב בגין עלות רכב חלופי.

8.לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,881 ₪ בגין נזקי הרכב בצרוף שכ"ט השמאי בסך 450 ₪.

הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה מיום 23.6.11 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תישא הנתבעת באגרת המשפט ששולמה, בהוצאות עדת התובעת בסך 250 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.